יום שלישי, 1 במרץ 2016

היוצרים שהכי מגיע להם - חלק 1

בין השמות הגדולים ביותר היום, מסתתר לו עבר לא קל, עבר מאתגר מלא כישלונות או בחלק מהמקרים, כישלון, משהו שמהווה כאבן דרך לאותם יוצרים שאותם אני מעריך כל כך היום וחושב מאז היום הראשון שקראתי או ראיתי משהו שלהם, שמגיע לו את הטוב ביותר. בפוסט הבא אני אציג בפניכם מספרי מנגקות (אמני מנגה) שהחלו בקטן, כשלו בצורה שהקהל לא קיבל את היצירה שלהם, עלו לאט לאט בין אם זה במזל או בין אם זה בכישרון, ומצאו את עצמם כיום בחלק מהספוטלייט. אני מקווה שתיהנו.


לפני שאתחיל אני מניח שלא כל אחד מכיר את שונן ג'אמפ שעל האנשים שעובדים שם בעיקר אדבר, או כאלטרנטיבה אולי לא קראו באוקמן שפחות או יותר תסביר מספר סיטואציות, אז בקצרה הנה פירוט קצר. שונן ג'אמפ הוא שם של מגזין מנגה שמופץ ביפן אחת לשבוע, ביום שני בדרך כלל וכולל בתוכו פרק אחד מ-20 מנגות שונות בכל שבוע בממוצע. המגזין פועל בצורה כזאת שהמטרה שלו להיות הכי טוב בתעשייה לכן יש לו צורת דירוג נוקשת כלפי כל הסדרות שלה, גם הפופולריות ביותר וגם החדשות ביותר. מדי שבוע הקוראים (נכון להיום, 2.3 מליון קוראים בממוצע) בוחרים את 3 הסדרות שהפרקים שלהם באותו שבוע הם הכי אהבו, את התוצאות הם שולחים ומתבצע תהליך מסוים של דירוג הסדרות לפי הקוראים במשרדים של ג'אמפ בטוקיו. כאשר בסוף מתקבלים תוצאות של כל סדרה מ1 ועד 20, ככל שהסדרה מדורגת נמוך יותר ויותר ככה היא תמצא את הסוף שלה מהר יותר כי גם הקוראים שלה פחות נהנים ממנה וגם ככל הנראה גם פחות קונים את הכרכים שלהם שיוצאים לאחר כמות מסוימת. כאשר סדרה (לרוב סדרה חדשה, סדרות ותיקות לוקח להם המון זמן לסגור להם את הבסטה) מבוטלת הם נותנים ליוצר מספר מאוד מוגבל של פרקים לסיים את הסיפור ובמידת הצורך לפי טעמם של העורכים בעיתון לתת לו להתחיל לעבוד על משהו חדש ולהשתפר, או לסגור את החוזה, נדיר שזה קורה לכולם אבל יש כאלו שסדרה אחר סדרה פשוט לא מצליחים ואז הם מסיימים איתם את החוזה ונפרדים מהם לשלום.

בתקווה שלא היה חופר מדי נעבור לחלק המרכזי של הפוסט, המנגקות בכבודם ובעצמם!

פורודאטה הארויצ'י (Furudate Haruichi) הוא מנגקה בן 33 (יחגוג 34 השבוע) שעובד במגזין שונן ג'אמפ. פורודאטה נולד במחוז איווטה, לאחר סיום לימודיו הוא עבר למחוז מיאגי שבצפון יפן. הסדרות האהובות עליו הם וואן פיס וטקונקינקריט (Tekkonkinkreet) מהמנגקה טאיו מאטסומוטו שהביא להשראה רבה בשבילו לכן גם הרבה מאוד פעמים ניתן לראות זאת בסגנון ציור שלו שהוא למד הרבה ממאטסומוטו. פורודאטה החל את הקרירה שלו בג'אמפ בגיל 26 כאשר פירסם את הוואן שוט הראשון שלו, King Kid שלא זכה לפופלריות ולכן לא הפך לסדרה, כשנה לאחר מכן פרסם עוד וואן שוט במגזין העונתי של ג'אמפ שנקרא Akamaru Jump מגזין שנסגר לפני מספר שנים והוחלף במגזין אחר. לוואן שוט השני קוראים Playground וגם הוא לא זכה להצלחה מספקת כדי להפוך לסדרה. פורודאטה כמובן לא וויתר וכבר באותה שנה פירסם וואן שוט נוסף ששמו Kiben Gakuha, Yotsuya Senpai no Kaidan והפעם זה כן הצליח. מכאן צוות העורכים נתנו את האות למנגקה שהוא יכול להתחיל לפתח סדרה מהוואן שוט הזה וכך קרה, בגליון 13 של שנת 2009 יצא הפרק הראשון של הסדרה הראשונה של פורודאטה.

מכאן ואליך אוכל כבר יותר להביע דעה על הכתיבה, ציור ובערך כל דבר על הסדרות שלו כי מכאן בעצם יש אפשרות לקרוא כי זה תורגם. יוטסויה סנפיי התחיל כוואן שוט לא מלוטש מספיק לדעתי, הוא מביא משהו מרענן וטוב לג'אמפ, אימה הוא לא בדיוק הז'אנר שהכי הרבה רואים בג'אמפ והדבר הכי קרוב שהצליח והגדיר את עצמו אימה למרות שלדעתי זה היה די רחוק מזה חוץ מהקונספטים שקשורים לכך, ד.גריי-מן יצא להפסקה, עבר מגזינים ולא באמת היה משהו שימלא את החוסר הזה או יביא את הרעננות של הז'אנר שלדעתי גם היום, הכי חסר בג'מאפ. את הסדרה עצמה פורודאטה כבר יותר ליטש והפך אותה למשהו בהרבה יותר מהנה, מהלך הסדרה המשיך להיות מצוין ובאיזשהו שלב, בצער רב הסדרה הזאת מצאה את סופה עקב דירוגים מאוד נמוכים, לאחר 3 כרכים הסתיימה הסדרה. אבל מה שמדהים אותי בפורודאטה לעומת הרבה אחרים, גם כשאמרו לו לסיים את הסדרה זה עדיין הרגיש כאילו הו
א הצליח לשלב סוף יחסית סביר ולא משהו שנראה לחוץ ומתוסכל כמו הרבה אחרים שהסדרות שלהם מבוטלות ופה הוא מאוד הדהים אותי במיוחד עם אחד הסיפורים האחרונים בסדרה והמלצה חמה חמה חמה לכולם לקרוא, בסך הכל 18 פרקים ומדהימים!

לאחר סיום הסדרה תמיד מגיעה הבאסה שלי, "אוף, הוא היה ממש טוב, למה לעצור לו את זה ככה קוראים חסרי טעם?!", אבל תמיד יש תקווה שיום אחד הוא יחזור, כמו הרבה אחרים בג'אמפ שעשו זאת ככה, עברה שנה, עברו שנתיים, כבר כמעט התייאשתי והנה כמעט הגענו לשנה השלישית ושמו של פורודאטה הופיעה על הכריכה שוב. וואן שוט חדש של פורודאטה הופיע ושמו היה Haikyuu!! והיה על כדורעף. כדורעף? ספורט? עם הציור המוזר, סקצ'י מגניב הזה שלו, איך לעזאזל ספורט יתאים לזה? ועוד כדורעף? איך זה עומד להיות מעניין במנגה?. לא אשכח בחיים את המילים האלו כי ככה באמת למדתי שרושם ראשוני מטעה, הוואן שוט אמנם היה מאוד מוזר כי הוא באמת נשאר עם הסגנון ציור המאיים שלו שלא בדיוק התלבש הכי טוב על המנגה הזאת, אבל מאוד נהנית מהסיפור וחיכיתי בקוצר רוח שזה יהפוך לסדרה מתי שהוא. תוך מספר חודשים הוואן שוט שינה סטטוס לסדרה והנה אנחנו היום, 3 שנים, 2 עונות, 50 פרקים (כמעט), 2 סרטים ועוד המון מרצ'נדייס מדהים, מעל 16 מליון מכירות למנגה והמספר הזה ממש לא עוצר. אני קם ומוחה כפיים, מזיל דמעה ושמח עד השמיים שהבחור הזה, שהגיע לו הכל, ולקח לו 4 שנים מאז הופעתו הראשונה במגזין עד שהקהל יקבל אותו.

על האייקיו אני לא חושב שיש צורך לחפור יותר מדי במיוחד שזאת סדרה שרצה ודברים כאלו אני נוטה לשנות את הדעה תוך כדי קריאה אבל אני חייב לציין שאת השנתיים הראשונות עקבתי ללא הפסקה, כל שבוע פשוט חיכיתי בקוצר רוח, באיזשהו שלב הציור המאיים והסקצ'י החל לשנות צורה ולהתאים את עצמו לספורט אבל פורודאטה לא שוכח את המקורות שלו ומדי פעם ניתן לראות פרצופים של רוצחים לדמויות עליזות, שאני חייב לציין כאן ממש לטובה שגם באנימה החליטו לשלב פרצופים אלו בקטעים הנכונים! לצערי אחר כך התגייסתי ולא תמיד היה זמן ומצאתי זמן לפני שבוע להשלים את ה90 פרקים האחרונים שפספסתי ואני חייב לציין שזה הדבר הכי טוב שעשיתי בתקופה האחרונה, אני לא אשקר, המשחק האחרון נתן לי פלאשבאק מטורף לסלאם דאנק ורק טוב יכול להיות אם אני מזכיר את סלאם דאנק לצד מנגת ספורט אחרת. המלצה חמה לכולם לקרוא את המנגה ואם תרצו תראו גם את האנימה, היא מצוינת לא פחות.

נכון להיום שום מנגה של פורודאטה לא ניתנת לקנייה, אבל החל מחודש יולי הזה הסדרה האייקיו תצא להפצה ולקנייה כמובן, הכרך הראשון יצא בסוף יולי, הכרך השני בתחילת אוגוסט והכרך השלישי בספטמבר, זה הלו"ז לבינתיים ואני מאמין שכרגע הם ימשיכו בקצב של כרך אחד לחודש עד שישלימו פערים או יתקרבו ליפן שהשבוע יצא שם את כרך 20 של המנגה. העונה הראשונה של האייקיו כבר זמינה בארה"ב ובאירופה, בהתאם לסוג בלוריי/סוני 3/4 או נגן DVD מחשב שתרצו להריץ בו תוכלו לקנות, בארה"ב כל העונה הראשונה זמינה בארה"ב לקנייה כבר ובאירופה כרגע רק חצי עונה זמינה, כמובן שאם מישהו רוצה ומחפש אני תמיד כאן לעזור. לצערי קראנצ'ירול חסמו את התוכן של האייקיו לישראל ככה שאפשרות הזאת לתמיכה בסדרה יורדת מהפרק.

אני מעוניין כמובן להמשיך את הפינה הזאת עד שיגמרו לי האנשים שאני רוצה להפיץ ברבים, אני אשמח לשמוע את דעתכם, דברים לשיפור, לשימור וכו', תודה ומקווה שאהבתם (:

6 תגובות:

  1. האייקיו היא הסדרה היחידה של פורודטה שקראתי, אפילו קראתי את הוואנשוט בזמנו. (:
    זאת אחת מסדרות הספורט האהובות עליי, ואני חייבת לציין לטובה את הדמויות שלו - כל אחת ואחת מהן נהדרת ומסקרנת בדרך שלה, ולא סתם קיים הקונצנזוס שבהייקיו all boys are best boys. בכל פרק אני מוצאת את עצמי מתאהבת בסדרה מחדש, וגם כל פעם מתלהבת מדמות אחרת. זה הישג עצום מבחינתי, והפופולריות של הסדרה מוצדקת בהחלט, לעומת סדרות מאכזבות כמו קורוקו.
    לא ידעתי שפורודאטה פאנבוי של מאטסומוטו טאיו - נראה שיש לו אחלה טעם!

    השבמחק
  2. קראתי באקומן עד ווליום 6 בערך ואם ג'אמפ הוא באמת כפי שאתה מתאר וכפי שנראה במנגה אני באמת מרחם על כל מנגקה שמפרסם את המנגה שלו שם, התנאים נשמעים הגיוניים מהצד שלהם אך נורא קשים, יוצר בטח משנה את הגרסה המקורית שלו המון בגלל זה וזה נשמע די מדכא להיות מנגקה כאשר היצירה שלך צריכה לעבור המון שינויים רק כדי לרצות את הקהל. האמת שלא יצא לי לקרוא שום דבר של פורודטה, אפילו לא הייקיו, אבל אני בהחלט מעריך אותו והסגנון שלו הוא בין היותר טובים לדעתי, בהחלט כשרוני

    השבמחק
    תשובות
    1. כן, ג'אמפ הוא לא בדיוק המקום הכי טוב להיות בו מצד היוצרים אבל זה בהחלט מאתגר ושווה להצליח שם מכל מגזין אחר, כי ג'אמפ תמיד יקדמו סדרות מצליחות עד לקצה . אמנם במגזינים אחרים אתה יכול להריץ סדרה שאתה כתבת כל עוד זה עובר את הביקורת של העורכים שלך ולרוץ עם הסדרה הזאת שנים, סיכוי נמוך שזה יקבל אנימה או ימכור מלא ואז אתה פשוט מוצא את עצמך עם הסדרה שתמיד רצית אבל ככל הנראה שלא תקבל את הפופולריות שאליה רצית להגיע. מאוד ממליץ לקרוא דברים של פורודטה, הוא אחלה!

      תודה רבה על התגובה, תמיד נחמד לראות עוד אנשים חדשים מגיבים במקום השומם הזה (:

      מחק
  3. אדבר על האנימה, כי במנגה עוד לא יצא לי לגעת, אבל אני מניח שזה יקרה בקרוב. האנימה מעבירה את כל התוכן בצורה כל כך טובה, שפשוט אין לי רצון לגעת במנגה. אבל היא מסתיימת בקרוב ואז כנראה אחפש עוד ואעבור למנגה.

    אז את האיקיו דווקא התחלתי כשהיא רק יצאה, עוד בעונת האביב של 2014 אם אני לא טועה. באמת ממש מזמן. באותה תקופה הייתי עסוק באנימת ספורט אחרת בשם דיאמונד נו אייס, שעוסקת בבייסבול. רציתי לנסות משהו חדש שקשור בספורט בעקבותיה, אבל לפרק הראשון של האיקיו ממש לא התחברתי - לקחו בזה חלק הציפיות הגבוהות שהיו לי, כל ההתפנגרלות האין סופית על הגיבורים הראשיים בדיונים על הפרקים (שגרמה לי להאמין שזה בכלל יאוי), והרתיעה שלי מכדורעף וספורט בכללי באותו זמן. בייסבול הוא ספורט שאני לא יכול לחוות שאין אותו באמת בארץ, אבל כדורעף כן חוויתי הרבה, ולא נהניתי מהחוויות האלה. האנימה לא קלעה לטעם שלי אז, ונטשתי אותה אחרי שלושה פרקים, כשראיתי שהיא לא מתקדמת למקום שמעניין אותי. בשבועות הבאים התפלאתי על כמות ההייפ שמייצרת האנימה, ולא הבנתי איך יכול להיות שכולם כל כך נהנים ממנה כשאני ממש לא. מאז ניסיתי להימנע מכדורעף בשיעורי התעמלות עד כמה שאפשר, והרביתי להשמיץ את האנימה בכל אשר פניתי, רק כדי להבהיר לכל אוהדיה שיש מי שלא ממש מתלהב ממנה.

    לפני כמה חודשים, זמן רב אחרי סיום העונה הראשונה, החלטתי לנסות את האנימה שוב. זה היה בעקבות טורניר כדורעף בו יצא לי להשתתף.. כמובן שלא רציתי להשתתף בו, אבל נמניתי עם הנציגים היחידים שיכלו לשחק באותו יום, ולכן החלטתי להצטרף לאחר תחינות חוזרות ונשנות משאר חברי הקבוצה שלא רצו להיפסל ולהפסיד הפסד טכני. המשחק היה, כמובן, הפסד מוחץ - קרעו אותנו בקלות, בתוצאות עצובות מאוד. חוויתי תסכול רב באותו יום. היה קשה לשחק כדורעף בלי לדעת לעשות את זה כמו שצריך, והבסיס משנים קודמות לא הועיל במיוחד מול חברי הקבוצה האחרת, שהיו מיומנים יותר ורציניים יותר לגבי הרצון לנצח בטורניר הזה. לא רק שלא הצלחנו לנצח, בקושי עשינו נקודות, גם אלה שכן עשינו היו מטעויות טכניות של הקבוצה השנייה. זה גרם לי לשנוא כדורעף אפילו יותר, בעיקר בגלל התסכול על ההפסד. אף אחד לא אוהב להפסיד, גם אם זה בספורט שלא באמת מעניין אותך.
    אז החלטתי להתעמק קצת בכדורעף ולנסות להשתפר, בעיקר בגלל שרוב הטעויות באותו משחק היו שלי. המשחק הותיר אותי עם תחושת החמצה, וחיפשתי איך להחזיר לעצמי את חוסר האכפתיות שהיה לי. מסיבה כלשהי, חשבתי שללמוד לשחק כדורעף יותר טוב זהו הפיתרון היחיד. ביקשתי ממאמן קבוצת התיכון ללמד אותי את הבסיס, והוא לימד אותי כל מה שצריך לדעת על הבסיס של כדורעף בנחמדותו. לאחר מכן כבר הפסקתי לברוח מכדורעף, והתחלתי להשתתף יותר, מופתע מההנאה שמצאתי במשחקים. כמובן שלא חשבתי להפוך את זה לתחביב קבוע וגם לא רציתי בזאת, אבל תחושת הניצחון הייתה מאוד מתוקה.

    וכאן נכנסה האנימה לתמונה. כדרכי בכל פעם שאני מנסה משהו פופולארי חדש ונהנה ממנו, חיפשתי אם יש בנושא אנימה כלשהי. הראשונה שקפצה הייתה, כמובן, האיקיו. זכרתי את הדברים הרעים שחשבתי ואמרתי עליה טוב מאוד, וקצת התבאסתי שלא הייתי עם המיינדסט הנכון באותה תקופה כדי ליהנות ממנה. עם ההתלהבות מכדורעף שהייתה לי החלטתי לנסות אותה שוב, ולהפתעתי נהניתי יותר מהפרקים הראשונים. היא לא האנימה המושלמת שרבים טענו שהיא, והנמכתי מעט ציפיות, אבל הופתעתי לטובה. היה הרבה יותר מהנה לצפות בה כאחד ששיחק כמה משחקים של כדורעף. מהר מאוד הפסקתי שוב לשחק כדורעף כעצלן שאני, אבל המשכתי לצפות בפרקים של האנימה מדי פעם. ההתלהבות מכדורעף מציאותי כבר לא נשארה, אבל האנימה הגיעה לחלקים הטובים והמשכתי אותה כי נהניתי ממנה, ולא מהספורט שבו היא מתעסקת. הדמויות קסמו לי יותר, האנימציה הייתה טובה, ואני חושב שהתמכרתי לשיר הסיום.

    השבמחק
    תשובות
    1. מצחיק איך אדם עצלן כמוני, שלא אוהב ספורט בכלל, מצא עניין מועט בכדורעף ועבר מזה לאנימה שהוא נטש לפני יותר משנה. אני מתנצל כאן בפני האיקיו על מה שאמרתי עליה בכל כך הרבה מקומות - היא לא יאוי כמו שחשבתי, שזה כבר פלוס, והיא בטח ובטח שלא אנימה גרועה. היה קשה לבלוע את הגאווה שלי ולהודות שטעיתי לגביה, אבל זה שווה את זה. מצד שני היא לא מושלמת, בעיקר אחרי שהורגלתי לסטנדרטים הגבוהים שמציבה דיאמונד נו אייס. היה קל לקרוא את העלילה מההתחלה, והיא לא יותר מדי מקורית עם אופי הדמויות. יותר מדי פוקוס על הדמויות המרכזיות, וכמה דברים שהייתי מוריד. ובכל זאת, היא חשיפה נוספת לז'אנר הספורט באנימה, וזה יכול להוביל רק לדברים טובים.
      בכל מקרה, זה הסיפור. הוא משעשע לדעתי, בעיקר בגלל שלא תיארתי לעצמי שאסגור מעגל ואצפה שוב באנימה שנטשתי אחרי שאתנסה בספורט שבו היא מתעסקת. זאת באמת חוויה מרעננת. למזלי אני לא צריך לחכות לעונה השנייה, שכבר הגיעה לחצי שלה, ואני מניח שאדביק אותה בקרוב.


      אגב, מודה שהדמות האהובה עליי כרגע היא טסוקישימה. האינטראקציה בין הדמויות מהנה, אבל הדמויות עצמן יכולות קצת לעצבן. בעיקר הינאטה.
      ושימיזו היא הWaifu החדשה שלי. כן, אמרתי את זה.


      אז מצטער על החפירה, אבל גם ככה המקום שומם, אז לא יהיה לאף אחד אכפת לא? (:
      נחמד לגלות מה הסיפור מאחורי היוצר ואיך הגיע למקום שהגיע, זה גורם לך להעריך אפילו יותר את היצירה הנהדרת שהוא הוציא לאור אחרי כל המאבקים האלה. בהחלט מסכים שרואים את האלמנטים של האימה, יש כמה הבעות פנים ממש הזויות. תודה רבה על הכתבה, מקווה שתמשיך להפעיל את המקום עם כתבות נוספות (ושלא כתבתי יותר מדי, כי קצת נסחפתי בכתיבה. היה כיף לכתוב על זה)

      מחק
    2. ואו, ממש תודה רבה על השיתוף של הסיפור האישי שלך, באמת לא חשבתי שאנשים נכנסים לכאן וממש שימחת אותי עם התגובה וגם עם כך שאהבת האייקיו בסוף! אני אישית שיחקתי כדורעף רק בצבא, כאילו שזה די השנים האחרונות ועכשיו, אמנם לא תמיד יוצא כי לרוב המגרש תפוס לכדורסל אבל כשיש אנשים ויש מוטבציה ישר רצים להכין רשת ולשחק כדורעף עם כל העובר ושב, זה גם בריא, שזה מה שאני צריך בזמן האחרון. הינאטה היה כמעט לאורך כל הסדרה הדמות האהובה עליי אבל אחרי שהשלמתי את המנגה לפני משהו כמו חודש פלוס טוסקישימה עלה מעליו ואפילו קניתי גליון של שונן ג'אמפ שבו טסוקישימה קיבל את ה-פרק שלו, אני לא אוסיף מעבר כי האנימה לא תגיע לזה בעונה השנייה ואני מאוד מאוד מקווה שנגיע לעונה שלישית בהזדמנות ששם אוכל לשתף עם מי שלא קורא את אחד הקטעים הכי טובים בסדרה הזאת.

      שוב, תודה רבה על התגובה, תחזור לבקר!

      מחק